<h1>סמ"ג עשין סימן קמ"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
גרסינן בביצה (ט' א') ובמקומות אחרים (בכורות כ"ז א') חלת חוצה לארץ ותרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, ופירש רבינו שלמה אוכל והולך כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה. ולשון מפריש משמע משייר מעט יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו החלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים כדאיתא גבי תרומה בפרק בכל מערבין (עירובין ל"ז ב') וגבי חלה כתיב נמי ראשית (ע"פ ביצה ט' א' תד"ה גלגל), ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרי אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שנהגו בפסח להניח כל המצות בתוך הכלי בשעת הפרשת חלה זהו מפני שנהגו למיפא קפיזא קפיזא בפסחא פירוש מצות קטנות פחותות מכשיעור ומצרפם ל[הת]חייב בחלה (עי' פסחים מ"ח ב') אמנם כתב מורי רבינו יהודה בשם הרב רבי אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואחר כך מפריש זהו כשנתחייבה כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד אבל במצות שלנו שכל אחת נתחייבה בחלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם (עי' נדה ז' א' תד"ה ומקפת).
גרסינן במסכת חלה בפ"ד (מ"ח ור"ש), רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה, מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת, פירוש היא הארץ שהחזיקו בה עולי בבל מפרישים בה חלה אחת בטהרה נאכלת לכהנים וצריך שיהא בה כשיעור, מכזיב ועד הנהר ועד אמנום שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור [ו]של כהן אין לה שיעור, פירוש הארץ הזאת היא הארץ שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל מפרישים בה שתי חלות החלה הראשונה טמאה שהרי לא נתקדשה אותה הארץ בימי עזרא וקדושה ראשונה בטלה משגלו, והואיל והיא ארץ ישראל מפרישים אותה כשיעור ושורפים אותה השניה אין לה שיעור מפני שהיא מדבריהם (ע"פ לשון רמב"ם בכורים פ"ה ה"ח). ומקשה בירושלמי (דף כ"ז א') ויפריש של אור ולא יפריש של כהן, פירש רבינו יצחק ב"ר אברהם ויפריש של אור בלבד ויתננה לכהן להסיקה תחת תבשילו כדי שלא תשתכח תורת נתינת חלה ולא יפריש של כהן, ומתרץ גזירה שמא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי נשרפה הראשונה אע"פ שלא נטמאה טומאה ידועה לכל לכך מפרישים חלה שניה לכהן ועל ידי כן יבינו לחקור את הדבר, ודווקא בימי התנאים והאמוראים היו מפרישים שתי חלות מפני גזירה זו, שגם בימי האמוראים היו נוהגים בטהרות כדאמרינן במסכת נדה (ו' ב') חבריא מדכן בגלילא, אבל עכשיו שאין שום תרומה טהורה בארץ ישראל ודאי יפריש של אור ולא יפריש של כהן ועל ידי כן מתישב מה שפירש בה"ג (דף ט"ו ד') שעכשיו אין מפרישים בארץ ישראל כי אם חלה אחת ותמה ר"י ברבי שמואל על דבר זה (עי' בכורות כ"ז ב' סוף תד"ה וכי), ואין זו תימה מטעם שביארנו. ומקשה עוד בירושלמי (דף כ"ה ב') ולמה אין מפרישים שתי תרומות ומתרץ חלה אין אחריה כלום תרומה יש אחריה, פירוש אם יפריש שתי תרומות יגזול את הלוי ומאכיל לכהן תרומה הטבולה למעשר. ואם תאמר יפריש תרומה ואחר כך מעשר ואחר כך תרומה דומה לעובר בבל תאחר אבל חלה אין אחריה כלום ואם מפריש שתי חלות אין כאן הפסד לשום אדם. מהנהר ומאמנום ולחוץ שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור (חלה שם) פירוש זאת הארץ חוצה לארץ ממש, ומסיים בירושלמי (דף כ"ז א') זו וזו מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת ולא הנשרפת, ומקשה שם ויפריש של כהן ולא יפריש של אור ומתרץ גזירה שמא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת. ודוקא בסמוך לארץ ישראל שיש שם תרומה טמאה ומחלפה בסמוכה לה אבל בבבל ומקומות רחוקין ודאי יפריש של כהן אם ימצא כהן ולא יפריש של אור כדמוכח בפרק עד כמה בבכורות (כ"ז א' ותד"ה פסק) כאשר יתבאר. וטבול יום אוכלה (חלה שם) פירוש לזו של כהן, ומיירי בטבול יום דקרי שהרי אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ומסופק ר"י אם נאמר כן גם בראשונה הנשרפת שטבול יום אוכלה. רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה, ואסורה לזבים ולזבות ולנדות וליולדות (המשך המשנה). ומפרש בירושלמי ולרבי יוסי נצרכה פירוש שבאלו מודה שצריך טבילה.
גרסינן בפרק עד כמה (בכורות כ"ז א') אמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה, אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלתה ואכיל לה כהן קטן שלא ראה קרי מימיו, והוא הדין כהן גדול שטבל לקריו (ע"פ תד"ה הילכך) ואפילו הוא טמא מת שהרי אין הזאה בחוצה לארץ, ואי ליכא כהן קטן שתתקיים בו תורת נתינה שקלא ליה בריש מסא, פירוש (תד"ה בריש) ראש הדף המרדה ושדיא ליה בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה כהן ואפילו גדול ואפילו אשתו נדה. הרי למדנו מכאן שני דברים, למדנו שבמקום שיש כהן אין מפרישים אלא חלה אחת במקומות הרחוקים כאשר ביארנו למעלה ועוד למדנו קולא אחרת ברחוקה שהרי באותה הסמוכה לארץ ישראל אומר למעלה וטבול יום אוכלה שלכל הפחות צריך טבילה בלא הערב שמש ובזו אומר שאין צריך טבילה. ואומר ר"י ברבי אברהם כי עכשיו בגלות אדום ושאר גליות אפילו בבבל אין מפרישים אלא חלה אחת אף אם לא ימצא כהן מאחר שבזמן הזה אין מפרישים בארץ ישראל כי אם חלה אחת כאשר ביארנו למעלה כי מה שאומר בבכורות (שם) שהיו מפרישים בבבל שתי חלות זהו מפני שבימי האמוראים היו מפרישים שתי חלות בארץ ישראל כמו שביארנו למעלה כדאמרינן בנדה (ו' ב') חבריא מדכן בגלילא שהיה להם עדיין אפר הפרה.
<h2>דף כז:</h2>
וניתנת לכל כהן (חלה פ"ד מ"ח) פירוש (בכורות כ"ז ב' תד"ה וכי) שאינו בקי בטומאה ובטהרה אבל הוא מחזיק בתורת ה' שאין לפרש אפילו לשאינו מחזיק בתורה שהרי שונה אחר כך (מ"ט) ואלו ניתנים לכל כהן הזרוע והלחיים ואם כן תפרשנו אפילו אינו מחזיק וזה אינו כי בפירוש אומר בפרק הזרוע (חולין ק"ל ב') שמי שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת.
